<h1>תשובות גאוני מזרח ומערב סימן מ"ד</h1>
<h2>דף סו.</h2>
הכי אמר רב שרירא גאון. וששאלתם הא דאמור רבנן (כתובות ס"א ע"א) כל מלאכה שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה, חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו. היינו במקומנו מחמירין על עצמנו שלא יגע אדם במשכב ומושב של נדה, אלא שיכבס את בגדיו ויטהר את עצמו, ואינה אופה ולא מבשלת לנו כל ימי נדתה. עד שקמו תלמידים בזמן הזה ובקשו לשנות מנהגנו בדבר, ואמרו שלא לפרוש ממשכב ומושב של נדה, שאין לנו טהרה משאר טמאות כגון טומאת מת. והביאו על זאת טעם לדבריהם, ואמרו וכי יש טהרה לחצאין, וכיון שאי אפשר לנו לטהר משאר טמאות אין לנו לפרוש ממשכב ומושב של נדה. ושלשה דברים הללו שאסרו רבותינו, לא אסרום משום טומאה, אלא שדברים שמביאים לידי הרגל עבירה הם לעשות סייג לאיסור, אבל משום טומאה לא. ותו אמרינן (בכורות כ"ז ע"א) נדה קוצה לה חלה. ושלחו ממתיבה הקדושה שנדה מותרת ללכת לבית הכנסת ולהתפלל, ולובשת בגדי בעלה, ולובש את בגדיה, ובלבד שלא יהיו בהם דם. וכשראו קהלינו ושמעו את הדבר הזה בפרקים והלכות וטעמים, מקצתן נתרפו ידיהן בנדות והתירו אותן, והשאר עמדו על מנהגם הראשון. עד שתבא אליהם תשובת אדוננו ותבאר לנו מנהגכם, ותאיר בת עינינו ותסיר הספק מלבנו, כי בטוחים אנחנו שנשמע מפיך הלכה למשה מסיני. (תשובה) היו יודעים שדברי התלמידים האלה יש לו עיקר ואין יודעין תכליתו, ומאז אין ישראל מוזהרין שמונעין מלהטמא במשכב נדה ומושב וכל הטמאות, ומי שחפץ ליגע בכל טומאה אין עליו איסור. אלא שחייב לטהר עצמו בעתות שהוא חייב להכנס למקדש, דאמרינן (ר"ה ט"ז ע"ב) א"ר יצחק חייב אדם לטהר את עצמו ברגל. ואפילו בתפלה מוזהרים ישראל לטהר עצמן, דהא תנן (ברכות כ"ב ע"א) היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסיק אלא יקצר. ולענין קריאת שמע אף על גברי תנן (שם כ' ע"ב) בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה. ותניא והודעתם לבניך יום אשר עמדת לפני ד' אלהיך (דברים ה'), מה להלן באימה וביראה ברתת ובזיע, אף כאן באימה וביראה ברתת ובזיע, מכאן אמרו הזבין והזבות ומצורעים ובועלי נדות מותרים לקרות בתורה בנביאים ובכתובים ולשנות במשנה ובמדרש ובהלכות ובאגדות, אבל בעלי קריין אסורין בכולן, ומ"ש בעל קרי שהוא אסור, כי אילו אין להם תקנתא בשעתן ובזמנן, וזה יש לו תקנה בשעתו וביומו, לפיכך אסרוהו. וסוגיין כי הוא דתניא (שם) ר' יהודה בן בתירא אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה, שנאמר (ירמיה כ"ג) הלא כה דברי כאש וכו', מה אש אינה מקבלת טומאה אף דברי תורה אין מקבילין טומאה. וסוגיין כי הא דאמר ר' אבוהו א"ר שמעון בן לקיש לגבל ולתפלה ולנטילת ידים ארבעה מילין, הולך לשם ורוחץ ואח"כ מתפלל בטהרה, ואם יש בינו ובין המים יתר מארבעת מילין מתפלל ואינו חושש. וכן הנוגע בנדה ובמושבה, והאוכל ממה שנתעסקה בו.
לפיכך מה שפירש(נ)ו לכם מן המתיבה הקדושה כדין הוא, וכך היו עושין, שעושה הנדה כל המלאכות חוץ משלש אלו שיש בהן הרגל עבירה, ואפילו בשתים מאלו השלש קאמרינן הצעת המטה, אמר רבא לא אמרן אלא בפניו אבל שלא בפניו לית לן בה, ובמזיגת הכוס אמרינן אביי מחתא ליה אפומא דכובא, רבא אנחא ליה אבי סדיא, רב פפא אשרשיפא. שכיון שאין מקדש ואין אנו יכולין להטהר מטומאת מת ולאכול חולין בטהרה, אין עלינו משורת הדין לפרוש מכל הדברים הללו. אבל יש עם זאת מן העיקר דבר אחר שלא אמרוהו התלמידים, והוא שבשעת התפלה חייבין אנו לחזור על המים לטהר בהן ולרחוץ ואח"כ נתפלל, כאשר פירשנו כי לתפלה עד ארבעת מילין הולך אדם לפניו לחזור על המים, ואמרינן (ברכות ט"ו ע"א) רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן ק"ש אבל לתפלה בעי אהדורי, וכך היו עושין ולא פשעו בדבר, וחס ושלום שמא עומדין בטומאה ומתפללין. ואשר אמרו אלו וכי יש טהרה לחצאין, וכי מאחר שאיננו טהורים מטומאה חמורה למה נרחץ מטומאה שאינה חמורה כמוה, לא מחכמה נסתפק להם זה, שהרי משנה שלמה שנינו (שם כ"ו ע"א) זב שראה קרי ונדה שפולטת שכבת זרע והמשמשת וראתה נדה צריכין טבילה ור' יהודה פוטר, ודבר ידוע בעולם כי יחיד ורבים הלכה כרבים (נדה ל' ע"ב), לפיכך הלכה כסתם משנה דרבנן היא, ואין הלכה כר' יהודה, וטעמו של ר' יהודה שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה. וראה האיך החמירו חכמים בין שהיה בטומאה חמורה ובאה לו טומאה קלה, וזהו זב שראה קרי ונדה שפולטת ש"ז, ובין שהיה בטומאה קלה ובאת לו טומאה חמורה, וזו היא משמשת וראתה נדה. ואם כדברי התלמידים הללו היה לו לומר וכי יש טומאה לחצאין, מה הזב מועיל כשירחץ מן הקרי, ומה הנדה מועלת כשרוחצת מפלטה ש"ז, בין שהיו בין מתחלה בין מסוף, אלא מצוה לרחוץ מכל טומאה, ואע"פ שמותר לו לאדם להביא עצמו לידי טומאה. ועכשיו יש חשש מפני עם הארץ, שלא ישמעו הדבר ויפרצו ובאין לידי עבירה, ויש מן הדין שינהגו בו איסור ויעשו סייג לתורה ויחמירו בו. ואין דורשים בפרקים, והוי כדאמרינן (מנחות ל"ו ע"ב) הלכה ואין מורין כן. וכל החברים נהגו בבתיהם שתהא הנדה רחוקה ופורשים ממנה, וסייג נעשה בזה, והפורץ בו ראוי שישכנו נחש של חכמים. ועכשיו אי אפשר שאנשי חכמה הם, ומה שהם ראויים להגיד לפני כל הקהל מגידים להחמיר, ואמונה הוא שיגזרו גזרות בישראל ולא ירויחו לפרוץ, כי פרצה קוראה לגנב, ומי שראוי להיות בין אנשי לבב כן יעשה, כי בבקשכם הלכה למשה מסיני הגדנו לכם דבר על בוריו.
ואם כדברי התלמידים הללו היה לו לומר וכי טהרה לחצאין, מה הזב מועיל כשירחץ מן הקרי, ומה נידה מועילה ברוחצת מפלטה שכבת זרע, בין שהיו כן מתחילה ובין מסוף, אלא מצוה היא לרחוץ מכל טומאה, ואף על פי שמותר לו לאדם להביא עצמו לידי טמאה. וכל הדברים הלילו היו נוהגין בהם החכמים בזמן שהיו בנהרדעא גם סב... ובפומבדיתא, אבל עכשו שנין בענו בבגדאד המדינה הגדולה ראו החכמים כי בזמן שהן מרויחין בדברים הלילו לשאת ולתת עם הנידה ובמושבה אף על פי שרוחצין לאחר מיכן הרי יש עם הארץ מפורצין בדבר, ובאין לידי הרגל עבירה, ואף נשמע כעש שפרצו ליבונה שלאשה, נהגו איסור בדבר ועשו סייג לתורה והחמירו בו. ואין דורשין כזאת בפרקים. והואי כדאמרינן (מנחות ל"ו ע"ב) הלכה ואין מורין כן, וכל החבירים נהגו בבתיהן שתהא הנידה רחוקה, ולא תעשה מלאכה לא לאפות ולא לבשל, ופורשין ממנה, וסייג גדול נעשה בזה ...ץ גדול הוא... ראוי שישכנו נחש של חכמים, כעניין שנאמר (קהלת י') פורץ גדר ישכנו נחש... ועכשיו שאי אפשר שאנש' חכמה ש... ...ה ...אישים ב... מור ...ן את תשובתינו הל ... ודברינו עמכן כעניין שנאמר (משלי ח') אליכם איש שאקרא, ואמונה הוא שיגדרו גדירות בישראל ולא ירבוהו לפרוץ פרץ, כי פירצה קוראה לגנב, ומה שהן רואים להגיד בכל הקהל מגידים להחמיר, ומי שהוא ראוי להיות בן אנשי לבב כן יעשה, כי בבקשכם הלכה למשה מסיני הגדנו לכם דבר על בוריו.
